<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' חולין</h1>
<h2>דף מג:</h2>
וכתב אחד מן המחברים להשיב את המינין הכי, ועל האליה שאוסרין, תשובתן מן התורה שאע"פ שאליה ויותרת הכבד ושתי הכליות היו קרבין לגבוה, לא אסר הב"ה כי אם חלב בלבד, ואליה ויותרת הכבד וכליות לא נקראו חלב, שכן כתיב [שמות כ"ט] ולקחת מן האיל החלב והאליה וגו', שחלב לחוד לעצמו ואליה לחודה לעצמה, והיא אבר בפני עצמה, וכן הוא אומר [ויקרא ח'] ואת החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן ללמדך שהחלב אשר על הקרב לבד ויותרת הכבד לבד, וכן את שתי הכליות ואת החלב דכליות עצמן לא נקראו חלב לפיכך אין בהן צד איסור. וכתוב א' אומר [ויקרא ח'] ויקח את החלב ואת האליה [וגו'], חלב לבד [ואליה] ויותרת הכבד לבד וכליות לבד, ולא נקרא חלב כי אם מה שעליהן. ואע"פ שכתוב במקום א' [ויקרא ג'] חלבו האליה תמימה, פירושו כחלבו האמור לענין תרומה בהרימכם את חלבו ממנו שצריך להפריש תרומה מן המיטב, אף חלבו האמור כאן לענין שלמים מן המיטב שבו, שאלו היתה אליה חשובה חלב מפני מה אינה קרבה לגבוה כי אם בכבש ואיל בלבד, ללמדך שהאליה אינה נקראת חלב והיא מותרת היתר גמור, וכן הכליות ויותרת הכבד, שלא נאסר כי אם החלב לבדו. ועוד כתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו חלב הקרב בשור וכשב ועז, יצאתה אליה שאינה קריבה בשור ועז כי אם בכשב בלבד.
ת"ר [פסחים מ"ג ע"ב] כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו וגו' אין לי אלא חלב תמימים הראוים ליקרב וכו', וחלב חיה אע"ג דק"ל חיה בכלל בהמה לסימנין, שני הכא דכתיב [ויקרא ז'] אשר יקריבו וחיה לא חזיא לקרבן. את החלב המכסה את הקרב היינו פריסותא, אשר על הקרב היינו חלב [שעל המסס ובית הכוסות, ואת כל החלב אשר על הקרב להביא חלב] שעל הדקין, והיינו ריש מעיא באמתא [חולין צ"ג ע"א]. ושעל גבי הקיבה באקשתא אסיר, ודאיתרא בני א"י אכלי ליה, ובני בבל אסרי ליה, ואנן אסרינן ונהגינן ביה איסורא. אשר על הכסלים היינו תרבא דאקליבוסתא היכא דליפן אטמתא, חלב שעל הכליות היינו תרבא דצרוותא, וכולהו הני דמו לחלב המכסה [את הקרב] שהן תותב קרום ונקלף, בר מחלב שעל גבי הקבה שאינו תותב אלא מעט כאן ומעט כאן. ואליה אע"ג דלענין הקרבה חלב הוא, לענין אכילה רחמנא שרייה [כריתות ד' ע"א], מ"ט דכתיב כל חלב שור וכשב ועז למאי אצטריך, אי לאפוקי חיה מאשר יקריבו נפקא, אלא הכי קאמר רחמנא [דבר] השוה בשור וכשב ועז אמרתי לך לענין אכילה, [אבל] אליה כיון דבשור ועז לא קרבא לגבי מזבח שריא.
